ואלה תולדות... 

*** המאמר פורסם באתר www.ifeel.co.il ***

"עיצוב מוצר" בהגדרתו הנוכחית הוא גלגול מודרני של מה שהיה פעם עבודתו של אומן. אם פעם הנגר היה חושב על רעיון, משרטט, קונה את העץ ומייצר את המוצר, הרי שמאז המהפכה התעשייתית הצטמצמו בתי האומן עד שנעלמו לחלוטין, ומלאכת התכנון עברה לידיו של המעצב.

אנגליה, מולדת המהפכה התעשייתית והמדינה בעלת המסורת הארוכה ביותר בתחום עיצוב המוצר, הכניסה אותו לתודעה בשנת 1754, כש"החברה המלכותית לאמנויות" הציעה פרס על עיצוב מוצלח במסחר ובתעשייה.

כ- 150 שנה מאוחר יותר, בתחילת המאה ה- 20, קם ה"וורקבונד" לקידום העיצוב בתעשייה בגרמניה, והפך למודל עבור ארצות אחרות. בשנות ה- 30 כבר הפך עיצוב המוצר לחלק אינטגרלי מהתעשייה במדינות אירופאיות רבות ובארצות הברית, שאימצה אותו בחום אל חיקה.

למדנו מהאמריקאים
ומה היה המצב באותה העת בישראל הצעירה, העסוקה בקליטת עלייה, במלחמה קיומית, בסיפוק מקומות עבודה חדשים ובמחסור במשאבים?

טרם קום המדינה נפתחה בסוכנות היהודית מחלקה לפיתוח אומנות שימושית, שעברה עם קום המדינה למשרד התעשייה והמסחר. אך גם הקמתו המחודשת של "בצלאל" בשנת 1935, לא הביאה לייסודו של עיצוב המוצר כדיסציפלינה מקצועית בארץ, זו התרחשה רק מאמצע שנות ה- 50. המקצוע לא התפתח באופן טבעי כמענה לצורכי השוק או כתוצאה מדרישה של התעשייה, וגם לא מתוך מסורות של אומנים ובעלי מלאכה. הוא התפתח כייבוא של תחום מפותח מהתרבות האמריקאית במסגרת הסיוע האמריקאי לקידום התעשייה בישראל, ובכלל זאת ייבוא מוצרים וניסיונות להחדירם בקרב קהלי יעד שונים בארץ.

בשנים אלו הוכר הצורך בהקמת גוף נפרד ומקצועי לנושא העיצוב, וב- 1952 קמה מועצה ארצית לדימוי במוצג ובייצוג, שתפקידה היה להביא לשיפור איכות מוצרי האריזה והתעשייה. נראה היה כי לממסד באותה תקופה הייתה מודעות לצורך בעיצוב בתחומים השונים של התעשייה, אך לא נקבעו סטנדרטים או דרכי פעולה לקידום התחום.

?תרבות בהשאלה
עיצוב המוצר בארץ, כאמור, לא התפתח באופן טבעי אלא "הונחת" מבחוץ והתבסס על סטנדרטים מובנים מהעולם המערבי. השנים הראשונות בתעשייה בישראל התאפיינו ברצון להידמות לתעשיות בארצות אחרות. אסטרטגיה זו כללה רצון להטמיע את המודלים בארץ, אך בסופו של דבר מדובר היה בחיקוי המוצרים ולא בשימוש באופן הייצור.

בשנת 1955 נחתם הסכם סיוע בין הטכניון לבין המכון לאמנות עכשווית בבוסטון להקמת "המכון הישראלי לעיצוב תעשייתי" ((IPDO. ההסכם נועד להענקת ידע בעיצוב תעשייתי למעצבים לעתיד ולתעשייה הישראלית, על מנת לשפר את רמת המוצרים ששווקו בשוק המקומי, ובעיקר את המוצרים שנועדו לייצוא. הקורסים הראשונים להכשרת המעצבים לתעשייה נמשכו ארבעה שבועות. הם נועדו בעיקר לאדריכלים ולמהנדסים שנדרשו בסיום הקורס לבצע פרויקט מעשי.

בשנת 1958 הקים שר המסחר והתעשייה את "המועצה הלאומית לעיצוב המוצר". שנה לאחר מכן היא הפכה למחלקה לעיצוב המוצר, ופעלה עד שנות התשעים. ייסודם של המכון הישראלי לעיצוב והמשרד לעיצוב מוצר היוו ללא ספק את נקודת המפנה בהחדרת תחום עיצוב המוצר לתודעה הישראלית. עד לאותו זמן לא היו שיטות עבודה מסודרות, והמוצרים עוצבו ויוצרו בעיקר בסדנאות אמנים, מה שהזכיר מאוד את שיטת תנועת ה -Arts and Crafts.

לפי דוח IPDO, בתקופת קיומו של המשרד יוצרו 229 מוצרים, ביניהם תנור חימום עבור חברת "טרמויל", מכונת אספרסו עבור חברת "אמקור" ברזים לחברת "חמת", רמקולים לחברת "אמרון", טקרטור עבור "המשביר המרכזי", בקבוקי מיץ ל"תנובה" ועוד. באותו הזמן התרחש תהליך דומה גם במכון הישראלי לעיצוב המוצר. הסיוע האמריקאי הפסיק, והמכון לעיצוב המוצר אוחד עם המכון הישראלי לאריזה והפך ל"מכון הישראלי לעיצוב ואריזה".

בסופו של דבר, ה-IPDO המשיך לפעול עד 1963. בשנת 1960 הסתיימה תקופת ההסכם עם הניהול האמריקאי ולאחריה ביקש משרד התעשייה והמסחר להיות הבעלים. המעצבים ב- IPDO לא הסכימו ורצו לצאת לדרך עצמאית. חלקם ניסו את מזלם בחו"ל, חלקם עברו לתחומים כמו ארכיטקטורה, והיחיד שהמשיך לעבוד בתחום עיצוב המוצר ואף פתח משרד עצמאי, היה אריה סולומון.

גורם מדרבן וחשוב נוסף להתהוות תרבות עיצובית מקורית באותה תקופה, היו מלאכות מסורתיות שהובאו ארצה בידי העולים החדשים. מעט לפני הקמת המכון פתחה רות דיין את "משכית" - מרכז ישראלי למלאכת מחשבת, שהוקם כחברה ממשלתית ליד משרד העבודה במטרה לשמור ולטפח את מלאכת המחשבת שהביאו איתם העולים, במיוחד מן המזרח, ולהפכה למקור השראה ליצירת סגנון ישראלי חדש.

?
לא מצליח להתרומם
הדס קרוק, מעצבת מוצר ושותפה בסטודיו לעיצוב "ארמדילו", חקרה את ראשיתו של עיצוב המוצר בארץ בשנות ה- 50 עד ה- 70 לתזה שעשתה בתואר השני. בעבודתה היא מביאה ציטוט של מיכאל צור, מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה בשנת 1965, שמנסה להסביר מדוע השתרשותו של תחום עיצוב המוצר לוותה בכל כך הרבה קשיים. "הנורמות של צנע, צניעות ופשטות שרווחו אז ביישוב, רמת החיים הנמוכה והמחסור בסחורות, חברו אז כדי לבלום את מאמצינו".

הפעילות הממסדית והפרטית שנעשתה באותה התקופה, לא הצליחה למנף את תחום העיצוב כפי שקיוו אנשי הממסד והעיצוב. בשנות ה- 60 אף נערכו גם כמה תחרויות, בעזרתן קיוו להחדיר תחום זה לתודעת התעשיינים והצרכנים ולעודד את שיפור רמת העיצוב בארץ. עד לשנת 1968 נערכו כ- 25 תחרויות, רובן בעיצוב וחלק קטן מהן בנושא אריזה.

מאמצע שנות ה- 60 הבינו היצרנים שצריך להפחית את כמות המוצרים המיובאים אך במקביל לדאוג לכך שישראל תוכל לייצא מוצרים ברמה נאותה. בנוסף, "לחנך" את קהל הצרכנים לדרוש מוצרים טובים ובחירה מגוונת יותר. משרד המסחר והתעשייה היה גורם מרכזי בקידום העיצוב בארץ. המחלקה לעיצוב מוצר תמכה ומימנה יוזמות ומוסדות שונים, כגון "איגוד המעצבים", "האגודה למלאכת מחשבת" ו"אות המוצר הירושלמי" (מוסד שדגל בפיתוח מוצרי יוקרה שיישאו את השם "ירושלים"). בשנת 1968 אף הוקמה "היחידה לפיתוח מוצר" בדרום תל אביב, אזור מלאכה חלש בזמנו. נראה כי המודעות לתחום עיצוב המוצר גוברת, אך הוא אינו נוסק כפי שציפו.

?איגוד המעצבים
בשנת 1964 קם איגוד המעצבים בארץ. אריה סולומון שימש כמזכיר האיגוד, ומאוחר יותר כיו"ר. בתחילת שנות ה- 70 היו חברים באיגוד 23 מעצבים והוא התקבל כחבר באיגוד הבינלאומי של מעצבי המוצר (ICSID). בסוף שנות ה- 70 כבר מנה האיגוד כ- 60 חברים.

האיגוד קיים עד היום באופן רשמי, אך מונה חבר אחד - מעצב בשם אבי שחם. פעילותו מסתכמת בעיקר בשירותי ייעוץ שהוא נותן בהתנדבות. באותן שנים לא הפסיקו להגיע לארץ יועצים ומומחים במטרה להעביר ידע למעצבים ולתעשיינים, לעזור בהשרשת התחום ולשמש כשופטים בתחרויות שונות. במקביל נסעו נציגים מהארץ לכנסים והשתלמויות בחו"ל.

בשנת 1964 יצא כתב עת מקצועי בשם "עיצוב" בשיתוף המכון לעיצוב ואריזה ומשרד המסחר והתעשייה. הוא נועד להיות רבעון, אך בפועל יצאו רק שלושה גיליונות עד שנת 1967. באותה התקופה, בשנת 1966, יצא כתב עת פרטי בשם "תוי" (תוואי) שעסק ברובו בעיצוב מוצר, אך ככל שהזמן נקף הצטמצם נושא זה בתוך כתב העת, ובשנת 1976 חדל כתב העת מלעסוק בו.

שינוי תפישתי של ממש בתחום עיצוב המוצר בארץ נעשה בשנת 1974 עם הקמת המרכז הישראלי לעיצוב ברחוב בן יהודה בתל אביב. המרכז הכיל חלל להצגת תערוכות, משרדים וספרייה מקצועית והיה המוסד הראשון לארח את מעצבי המוצר.

?שלב העמקת התודעה
בשנות ה- 80 ניכרה העמקה ממשית של תודעת העיצוב בקרב הציבור הרחב, בעיקר בכל מה שנוגע למוצרי הצריכה הביתיים: ריהוט, כלים, אביזרים, תאורה ואיכות חיים. נושא העיצוב התחיל להופיע במאמרים הקשורים לארכיטקטורה, סגנון חיים, צרכנות ועסקים. תערוכות סוף השנה של "בצלאל" והמגמה לעיצוב בחולון החלו לזכות לסיקור נרחב וקבוע בעיתונות. בהדרגה זכה נושא העיצוב ללגיטימציה גם בקרב אוצרי גלריות לאמנות.

בתקופה זו פסקה בארץ הפעילות המוסדית בתחום העיצוב והחלה פריחתה של הפעילות הפרטית ובעיקר פריחתם של בתי הספר לעיצוב. המחלקה לעיצוב מוצר במשרד המסחר והתעשייה חדלה מלהתקיים, המכון לעיצוב ולאריזה הצטמצם והפך למכון לאריזה, ואיגוד מעצבי המוצר פסק כמעט מלפעול.

תופעה נוספת שאפיינה את השנים הללו התרחשה סביב פעילותם של מעצבים צעירים, בוגרי בתי הספר לעיצוב בארץ ואחרים, אשר החלו לפתוח חנויות עיצוב שחלקן היו קשורות לסדנאות וחלקן התאגדו בקבוצות כמו "קקטוס" שפעלה סביב החנות "פלסטיק פלוס" בתל אביבי, "טולמנ'ס", ו"האחים קסטיאל", אשר עסקו אמנם בייבוא רהיטים, אך גם מכרו עבודות של מעצבים ישראלים. בתקופה זו התקיימו תערוכות עיצוב רבות שהציגו מגוון עבודת בתחומים שונים. מעצבים ישראלים החלו ליצור במסגרת מה שנקרא "הגל החדש".

עבודותיהם התאפיינו בשימוש הסבתי של רכיבים וחומרים בעלי הקשרים תעשייתיים שונים, תוך העדפה של חומרים ורכיבים זולים ששיוו למוצרים תכונות ארעיות, כמו קפיץ ענק הנהפך לשרפרף, יריעות פלסטיק ההופכות לשעון, מצבטים שנהפכו לתפסני תמונות ופתקים, לוחות פלסטיק גלי שהיו לאהילים וקוביות רשת שהיו לשולחנות. פרטי הריהוט והאביזרים הללו הניתנים להתאמה בקלות לכל מקום היו הניצנים הראשונים בסביבה התל אביבית הקשורה לרחוב שינקין והאזור המשתקם של לב תל אביב דאז.

נאבקים על המשבצת
עם זאת, כניסתה של ישראל לשוק הבינלאומי והפיכתו של העולם לכפר גלובלי, יצרו מודעות ותחרות. לצרכן הישראלי יש היום אפשרויות בחירה רבות. הוא יכול לבחור בין רכישה של מוצר בעל לייבל של חברה גדולה, של מעצב עצמאי או של מעצב מחו"ל. עיצוב המוצר בישראל תפס ללא ספק תאוצה רבה עם השנים וכיום הוא נחשב למקצוע נחשק ויוקרתי.

גם הביקוש ללימודי עיצוב המוצר רק עולה. בכל שנה נרשמים אלפי תלמידים ללימודים במוסדות העיצוב השונים בארץ ורק כמה מאות מהם זוכים ללמוד את המקצוע. ומה קורה אחר כך? האם משתלם להיות מעצב מוצר בישראל? גם כאן הדרך עוד ארוכה. המעצב עדיין איננו מהווה חלק אינטגרלי מהתעשייה בישראל. הבוגרים מוצאים את עצמם נאבקים על מקום בקליקה הקטנה או עובדים כביצועיסטים במשך זמן רב. רבים מהם פונים לתחומי עיצוב שונים, כמו עיצוב גראפי, עיצוב תערוכות או עיצוב אירועים, וחלקם מנסים את מזלם בחו"ל.

גם היום העסקת מעצב בתעשייה איננה פעולה מובנת מאליה. חברות רבות מעדיפות לקנות זכויות על עיצובים מחו"ל ולשכפל אותם למוצריהם שמיוצרים בארץ. האופציה הזאת זולה יותר מאשר להעסיק מעצב מוצר על בסיס קבוע. כיום מוצאים מעצבים צעירים במה ואפשרות להציג את מוצריהם ולמכור אותם באתרי אינטרנט, במבצעי מכירה ייעודיים, כמו "הסלון" - שוק שנתי מיוחד שמיועד אך ורק למעצבי מוצר ישראלים, רובם בתחילת דרכם ובמרכזי עיצוב דוגמת "סוהו" בת"א - חנות המאגדת תחת קורת גג אחת מגוון מוצרים גדול של מעצבים ישראלים.

מדוע כל כך קשה למעצב המוצר להשתלב בתעשייה בארץ? אריה סולומון טוען כי לימודי עיצוב המוצר לא מכשירים את המעצב להתמודד עם כל מה שנדרש מסביב ליצירתיות: עבודה מול לקוח, קריאת השוק, ניהול חשבונות וכו'. בשיעור הראשון הסטודנטים כבר לומדים לשרטט, אך אינם עוברים קורס בשיווק, ניהול או התנהגות צרכנים. מעצב שרוצה לעבוד באופן עצמאי, חייב לדעת את כל הדברים הללו.

?כיוונים חדשים
שירי לסר- כץ, הקימה את האתר הישראלי Artlook, במטרה לשמש בית חם למעצבים ישראלים ומעצבים מחו"ל שמעוניינים למכור את מרכולתם בארץ. באתר נמכרים כ- 800 פריטים של 120 מעצבים, מתוכם 100 ישראלים. גם היא סבורה כי למעצב מוצר, בעיקר כזה שרוצה להיות עצמאי, חייב להיות יותר מכישרון ומעוף. "מעצבים רבים בוחרים לפתח קו מוצרים ייחודי להם ולא לעבוד עבור חברות. פיתוח קו ייחודי לא מתחיל ונגמר בעיצוב מוצר. לצורך זה יש לקחת בחשבון שחייבים מישהו מתחום מנהל עסקים שיידע לנהל את האופרציה, הכספים, השיווק, תכנון מלאי, ייצור וכו'. רוב המעצבים שסיימו לימודיהם אינם בקיאים במישורים השונים של מנהל עסקים, וזו נקודה אקוטית להצלחתו של המעצב וקו המוצרים. המעצבים המצליחים הם אלו שמשלבים מוצרים חזקים עם ניהול עסקי נכון.

"כיום רק המפעלים הגדולים מעסיקים מעצב או מעצבי מוצר באופן קבוע", היא מוסיפה. "לחברות קטנות יותר לא משתלם לעשות זאת והן מעדיפות להזמין עבודות לפי הצורך ממעצבים שעובדים כפרילנס. ארטלוק בעצם משמש פלטפורמה נוחה ובעזרתו יכולים המעצבים למכור את מוצריהם, מבלי להתעסק בכל המעבר של המוצר מהמעצב ללקוח.

"מחקרים אחרונים מראים שהחזר השקעה לחברות על עיצוב מוצר הוא 1:19", אומרת לסר- כץ. "משמע, תשקיע דולר אחד בעיצוב וקבל בחזרה 19 דולר. חברות רבות מבינות את החשיבות במוצרים מעוצבים ותרות אחרי מעצבים מוכשרים שיהפכו את המוצרים שלהן למוצרים מנצחים ומוכנות להשקיע הרבה כסף בעיצוב המוצר. כמגמה כלל עולמית, הביקוש למעצבי מוצר הולך וגדל וחשיבות העניין גדלה בקרב מנהלי חברות. לכן, למעצבים מוכשרים יש סיכוי טוב להשתלב בתעשייה. כמו כן, יש לא מעט מעצבים שעובדים מהארץ עבור חברות בחו"ל, כשהכול נעשה כמובן דרך האינטרנט".

?ואיפה הצרכן הישראלי בתמונה?
האדריכלית שירלי טוראל, מנהלת תחום אדריכלים בחברת "רגבה", מסבירה כי "הישראלי תמיד ייחס חשיבות רבה לעיצוב סביבתו וביתו, אבל בעבר האדריכל הוא זה ששלט בכיפה, עם עיצוב מבני ציבור, ממשלה, שכונות ושיכונים. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, בגלל העליות, תוצאות מלחמת ששת הימים וכו', היה צורך לבנות שכונות וערים שלמות. במצב כזה עיצוב הפנים נדחק למושבים, לתכנית בנה ביתך או לבניית וילות מפוארות ספורות. בבניית הבית ייחס הישראלי חשיבות למבנה השלד ולאיטום, אבל כשהגיע הזמן לעיצוב פנים הקדישו תשומת לב למטבחים, לאמבטיות, לריצוף - וזהו. היום הישראלי רוצה יותר, הרבה יותר".

"הצרכן הישראלי של היום מחפש מוצרים מיוחדים שלא רואים בכל בית", מוסיפה לסר- כץ. "הביקוש והמודעות למוצרי מעצבים גדל בעקביות, והלקוחות נחשפים לא רק למוצרים המיוחדים, אלא גם למעצבים שמאחורי כל מוצר ומוצר. בארטלוק, למשל, ניתן להגיע מכל פריט באתר אל הדף של המעצב ולקרוא על השראתו לעיצוב, הישגיו בתחום, תערוכות שהשתתף בהן, היכן למד ובאיזו מגמת עיצוב ועוד".

מודעתו של הצרכן הישראלי לעיצוב הסביבה שלו רק הולכת וגדלה. כל זה בא לידי ביטוי במגזינים ובאתרי עיצוב, בתכניות לעיצוב הבית, בערוץ המוקדש רק למגורים ולעיצוב, בתערוכות רהיטים ותערוכות עיצוב, בירידי מעצבים ועוד. דוגמה מובהקת לכך היא הצלחתה הכבירה של "איקאה" בישראל. "איקאה", שנחשבת לחלוצה בתחום העיצוב להמונים, מוכרת מוצרים עממיים, אך שמה דגש על המעצבים והמחשבה שעומדים מאחורי כל מוצר ומוצר, וניתן לראות זאת בקטלוג השנתי שמגיע לכמיליון בתי אב בישראל. "איקאה" הביאה איתה סגנון חיים חדש, וכיום המודעות של הצרכן הישראלי לסגנון חייו מפותחת הרבה יותר.

אלא שגם עתה, המודעות עדיין לא מספיק חזקה כדי שהצרכן יקשר בין המוצר למעצב שעומד מאחוריו, כמו שהוא מקשר למשל סרט לבמאי מסוים.

?
איפה לומדים
העלאת המודעות לעיצוב המוצר ולחשיבותו הביאה לפתיחתם של מוסדות לימוד גבוהים בארץ. בשנת 1964 הקים גרעין המעצבים את "איגוד מעצבי המוצר", במטרה לקדם את תודעת העיצוב ולהעלות את ערכו בתעשייה, והסנונית הראשונה היתה המחלקה לעיצוב מוצר בבצלאל, שהוקמה בשנת 1965.

במחזור הראשון של בצלאל למדו ארבעה אנשים בלבד. אחד מהם הוא פרופ' שמואל קפלן, כיום מרצה בכיר בבצלאל ובמכון הטכנולוגי בחולון. כשלוש שנים לפני כן הזמין המרכז הישראלי לעיצוב באמצעות אונסק"ו את המומחה ויליאם גונסטון, כדי שיסייע בפיתוח התכנית. גונסטון והמעצב ליאון מילר (שכבר עבד בארץ כמה שנים קודם לכן), המליצו כי לעת עתה יתקיימו לימודי העיצוב בארץ במוסד אחד בלבד, וכי אין סיבה להתרחב למוסדות נוספים.

בינואר 1967 נערך "שבוע העיצוב" הראשון. שנות ה- 70 על האירועים ההיסטוריים הדרמתיים והמהפכים הפוליטיים והחברתיים שלהן צוינו בעלייה ברמת החיים ובפריחה בתיירות הנכנסת והיוצאת. מספר הישראלים היוצאים לחו"ל, בעיקר לאירופה, לצורכי לימודים וחופשות הלך ורב, ותרבות העיצוב במובנה הרחב נחשפה וחלחלה לתודעת הישראלים. חלק מהם הקימו עם חזרתם ארצה משרדי עיצוב או השתלבו בהוראה.

באותה תקופה פנה נשיא הטכניון אל משרד המסחר והתעשייה בבקשה לקבל תקציב להקמת מחלקה כזו בטכניון, אך נענה בשלילה.

נוסף על בית הספר הגבוה לטקסטיל ואופנה" שנקר", הוקמה בשנת 1971 המכללה לעיצוב של הדסה ויצ"ו בחיפה, אך עד שנת 1975 היה בצלאל המוסד היחיד ללימודי עיצוב מוצר, עד שקמה המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון. המגמה היתה הכשרת מהנדסי עיצוב והמטרה העיקרית הייתה לתת מענה מתאים לתעשייה. הסטודנטים יועדו להשתלב במפעלים שונים במהלך לימודיהם וללמוד את המקצוע תוך כדי עבודה בשטח.

עד לשנת 1992 ניתן היה ללמוד בארץ עיצוב מוצר רק בבצלאל ובמכון הטכנולוגי חולון, שהיו היחידים שהקנו תואר ראשון בתחום. מאז ועד היום נפתחו מגמות המקנות תואר ראשון גם באסכולה, הדסה ירושלים, ויטל, ויצ"ו חיפה, שנקר, המכללה להוראת טכנולוגיה ועוד.

בבצלאל ובטכניון ניתן ללמוד לתואר שני בעיצוב תעשייתי. דרישות הקבלה מאוד גבוהות, ויחס הקבלה בממוצע הוא 1 ל- 10. בכל שנה מסיימים את חוק לימודיהם כמה מאות מעצבי מוצר חדשים היוצאים אל השוק, אך רק מעטים מהם משתלבים וממשיכים לפעול בו. בשל הביקוש המועט רבים מהם פונים אל מקצועות אחרים כמו עיצוב אירועים, עיצוב תערוכות, עיצוב גרפי ועוד. אין ספק כי קיים פער בין יוקרתו של המקצוע בתחום האקדמי לבין הביקוש בשדה התעסוקה.